תאונות דרכים רבות, ויש לומר רבות מדי, מסתיימות במוות של אחד או כמה מהמעורבים בהן. הציבור נוטה לחשוב כי אדם אשר נהרג בתאונת דרכים מקבל את הפיצוי הניתן מביטוח החיים שלו, או לחלופין סכום הקבוע בפוליסה של חברות הביטוח. אולם בנוסף לכך חשוב מאד לדעת כי קיים פיצוי נוסף, בעל משמעות רבה וחשובה יותר מהכסף הטמון בתוכו, והוא הפיצוי הנזיקי לתלויים במנוח.

סעיף 78 בפקודת הנזיקין מדבר בדיוק על נושא זה.  לא פעם, ההרוג בתאונת הדרכים היווה גורם מפרנס עיקרי לבני משפחה מדרגה ראשונה: בן/בת זוג, ילדים והורים. סעיף זה מטרתו לדאוג לפיצוי עבורם, המורכב מהסכום אותו היו מקבלים אותם תלויים לו היה יקירם נותר בחיים, בריא ושלם.

עקרון חישוב הפיצויים מתבסס על שיטה הקרויה 'שיטת הידות', שבה בעצם כל בן משפחה מקרבה ראשונה מוגדר כ'ידה'. לבני המשפחה החיים מצטרפות גם ה'ידה' המייצגת את המנוח ובנוסף ידת משק הבית, המייצגת את ההוצאות השוטפות של בית המשפחה – ללא הוצאות אישיות (כלומר שיפוצים, תיקונים, שכר-דירה, חשבונות מים וארנונה). לאחר מכן מחשב בית המשפט את הסכום שאמור היה המנוח להרוויח לכל אורך שנות חייו לו היה נותר בחייו, וכמובן שעורכי דין לתאונות דרכים יכולים לסייע בכך. את הסכום שהתקבל מחלק בית המשפט למספר הידות שהוגדר, ומקזז את הידה המייצגת את המנוח (חשוב לציין, כי הפיצוי הנזיקי הוא חומרי בלבד, ואין פה התייחסות לערך האמוציונאלי הכרוך באבדן יקיר נפש).

ככל המדובר בילדים – ההוצאה עבור כלכלת ילד מחושבת עד הגיעו לגיל 18, ולאחר מכן מחושב סכום השקול לשליש מסכום הידה, לתקופה של 3 שנים – כתקופת השירות הצבאי.