לרשותו של כל עובד עומדת רשימה מכובדת של זכויות, שאותן יוכל לממש במהלך עבודתו, וגם לאחר שסיים אותה (בין אם התפטר או פוטר). זכויות אלו נקבעו על פי חוק וחלה החובה על כל מעביד לאפשר לעובד לממש אותן. אחת מהן הם דמי ההבראה.

מהם דמי הבראה

על פי החוק במדינת ישראל חובתו של כל מעביד לשלם לעובדיו דמי הבראה, הנחשבים כמעין דמי חופשה. בעוד שבעבר נדרש העובד להציג למעבידו קבלות בגין שהייתו בבית ההבראה כדי לקבל את הסכום המדובר, הרי שכיום אין צורך בכך, ובין אם שהה בבית הבראה או בין אם לאו, זכותו לקבלם. תשלום זה ניתן לעובד אחת לשנה, ובעיקר במהלך תקופת הקיץ, בין החודשים יוני לספטמבר, אולם ישנם מעבידים הבוחרים להעביר אותו לעובדיהם במהלך כל חודשי השנה, ובפריסה לתשלומים חודשיים. ככל שעובד עובד במקום עבודתו תקופה ארוכה יותר, כך דמי ההבראה שיקבל באותה השנה, יהיו גבוהים יותר. גובה דמי ההבראה נקבע בהתאם לוותק העובד ובהתאם להסכם הקיבוצי, הרלוונטי למקום עבודתו. מכיוון שדמי ההבראה נחשבים כהכנסה לכל דבר, יש לקזז מהם את דמי הביטוח הלאומי, את מס ההכנסה וכן את דמי ביטוח בריאות.

התנאים לקבלת דמי הבראה וכיצד מחושב הסכום

דמי ההבראה ניתנים לעובד רק לאחר שנת עבודתו הראשונה. נכון לשנת 2013, גובה דמי ההבראה הינו 420 ₪ לכל יום עבודה במגזר הציבורי, או – 374 ₪ ליום עבודה במגזר הפרטי (סכום זה מתעדכן בכל שנה בחודש יולי). דמי ההבראה הניתנים לעובד נקבעים, כאמור, בהתאם לוותק העובד במקום העבודה. לאחר שנת העבודה הראשונה, יקבל העובד דמי הבראה בשווי של 5 ימים * 374 ₪ או 420 ₪. לאחר שנתיים או שלוש שנות עבודה, יחושבו דמי ההבראה לפי 6 ימים. בשנות העבודה הרביעית עד העשירית יחושבו דמי ההבראה לפי 7 ימים, ובשנות העבודה ה – 11 עד ה – 15 יחושבו דמי ההבראה לפי 8 ימים. עובד שעובד במקום עבודתו בין 16 שנים ל – 19 שנים יקבל דמי הבראה לפי חישוב של 9 ימים, ומעל לכך – לפי חישוב של 10 ימים. עובד שעובד חצי משרה יקבל מחצית מהימים בכל שנה, כלומר, לאחר שנת עבודתו הראשונה יקבל דמי הבראה בשווי של 2.5 ימים * 374 ₪ או 420 ₪.

לסיכום

דמי ההבראה מועברים לכל עובד על פי חוק וגובהם נקבע בהתאם לוותק. מדובר בסכום כסף המסייע לעובד לא מעט, בין אם הוא בוחר לממשו לצורך חופשה או לכל שימוש אחר.